יבגני נולד ביום כ”ו באדר תשל”ד (21.3.1974) במוסקווה, ברית המועצות, בן בכור למשפחה בת שני ילדים. יבגני היה ילד מוכשר ויצירתי, שהתקבל בגיל חמש לבית-הספר לאומנויות בו למד והתאמן עשר שנים. כאשר היה יבגני בן עשר שנים נפטרה אמו והוא נותר עם אביו ועם אחיו הצעיר, שהיה רק בן שלוש. יבגני היה ילד בוגר כאחד, ותמך באביו ובאחיו הקטן. בזמנו הפנוי עסק יבגני בספורט, באיור ובבהיאבקות, אך גם הרבה בקריאה ואהב לצייר. לאחר מספר שנים, בשנת 1990, שיקם אביו את משפחתו כשנישא שנית.

כאשר מלאו ליבגני שבע עשרה. בשנת 1991, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה באולפן לעברית בטבריה. לאחר תקופה קצרה עבר יבגני לקיבוץ גשר לומד שם לימודי עברית ועבודה בקיבוץ חיזקו את גופו ואת רוחו. יבגני יצר קשרים קרובים עם חבריו החדשים, וגם כן היו ואינם “חבל שלום”, ליד מושב דקל, ויצא לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

בשלו חודש נובמבר 1992, גויס יבגני לשירות חובה בצה”ל והתנדב לשירות כלוחם קרבי בחיל הצנחנים. הוא סיים בהצלחה את מסלול הטירונות הארוך והמפרך, המשיך את הכשרתו הקרבית באימון המתקדם, עבר קורס צניחה ונשלח לקורס נהגי נגמ”שים. בסיום הכשרתו הקרבית, קיבל דרגת רב”ט ויצא עם יחידתו להמשיך אימונים ולפעילות מבצעית בשטחים ובלבנון.

לאחר תקופה הועלה לדרגת סמל. יבגני אהב את הצבא והיה גאה על היותו לוחם ולוחם קרבי. לדברי מפקדיו, הוא שאף לשלמות, ניחן באומץ לב, ברגישות ובפיקחות. במשך כל תקופת שירותו דאג יבגני למשפחתו שעברה, באפריל 1993, להתגורר בקרית גת.

ביום י”א באייר תשנ”ה (11.5.1995), נפל יבגני בקרב בלבנון. הוא נפגע בפעילות מבצעית, במהלך ביצוע מארב באזור מוצב קנטרה, שברצועת הביטחון בלבנון. יבגני הובא למנוחות עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית גת. הותיר אחריו הורים ואח – לב. בן עשרים ואחת היה בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: “יבגני היה לוחם מעולה, חייל למופת. ביצע בשלמות כל שהוטל עליו… יבגני נפל במהלך פעילות שמטרתה מלחמנ יום-יומית במחבלים והגנה על יישובי הצפון. נזכור תמיד את חיוכו, את אהבתו לחבריו, למפקדיו, למדינה וליחידתו ”.

יבגני לא הגשים את תוכניתו ללמוד בטכניון. הוא נפל חודשים ספורים לפני מועד שחרורו מצה”ל. השאיר אסופה של ציורים ותצלומים, מתקופת ילדותו ועד לימיו האחרונים.